שוורץ ואח' נ' קוטלר-עדיקא חב' לבניה בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצויי בגין ליקויי בניה ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, לטענתם, בשל ליקויים אלו. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלה אם רוכש דירה זכאי לפיצויי בגין בניה באופן שאינו מקובל, כאשר הבניה לא מנוגדת להוראות כל דין או להסכם הרכישה ולמפרט. כל זאת בנוסף למחלוקת נוסף בדבר עצם קיומם של ליקויי הבנייה ועלות תיקונם.

רקע עובדתי:

ביום 17.12.99 רכשו התובעים מהנתבעת שהינה חברה קבלנית, קוטג' בן 5 חדרים, מרתף מטבח וחדרי שירות שצמודים אליו גינה, שתי חניות וגג (להלן: "הדירה"). הדירה נרכשה "על הנייר" וזאת עוד בטרם קבלת היתרי הבניה ובטרם החלו עבודות הבנייה.

להסכם הרכישה שנחתם בין הצדדים צורפו, בין היתר, תוכניות הבניה ועל גביהן נרשם כי המרפסת הצמודה לאמבטיה בקומה השניה היא מרפסת פתוחה וגם סומן מקומה האפשרי של מכונת כביסה במרפסת (להלן: "המרפסת"). הצדדים חתמו גם על תוכניות אלו.

החזקה בדירה נמסרה לידי התובעים ביום 30.5.02 וזאת לאחר שהנתבעת ערכה תיקונים שונים על יסוד פרוטוקול המסירה שנערך ביום 14.5.02.

לאחר קבלת החזקה בדירה, הוחלפו בין הצדדים מכתבים בנוגע לסגירת המרפסת, כאשר התובעים טוענים שחלה חובה על הנתבעת לסגור אותה, כדי לאפשר בה שימוש ראוי, ואילו הנתבעת טוענת כי סגירה תהיה בניגוד להיתר הבניה. אין חולק כי סגירת המרפסת אכן דורשת היתר בניה, שבמועד מתן פסק הדין טרם ניתן.

אין חולק כי בנושאים אחרים לא היו חילופי דברים בין הצדדים.

בראשית שנת 2009 הזמינו התובעים לדירה מהנדס מטעמם, מר יגאל ברגמן, ועל פי חוות דעתו הגישו תביעה לתיקון ליקויים שונים בדירה ולפיצויי בגין עגמת נפש. המהנדס ברגמן קבע כי עלות התיקונים הינה 14,300 ₪ ובנוסף יש לפצות את התובעים בשווי עלות סגירת המרפסת שכן העובדה שמכונת הכביסה מצויה במרפסת פתוחה בהתאם להכנה שבוצעה בבנייה המקורית, "לוקה בחוסר סבירות ואינה מקובלת".

הנתבעת התגוננה והגישה מטעמה את חוות דעתו של המהנדס, מר אבי גולדשטיין, אשר קבע כי היקף הליקויים בדירה הינו קטן ועלות תיקונו לנתבעת תעמוד על סך של 6,200 ₪ בלבד. בנוסף המהנדס גולדשטיין ציין כי לא נדרשת התקנת גגון במרפסת, שכן מכונת הכביסה ממוקמת בחלקה המקורה של המרפסת, אך נדרשת סגירת הפתח בעלות של 4,000 ₪ וזאת בכפוף לקבלת היתר.

ההסדרים הדיונים:

בהסכמת הצדדים מינה בית המשפט ( המותב הקודם, כב' השופט רומנוב) את המהנדס אייל שנהב, כמומחה מטעמו לבדיקת טענות הצדדים וחוות הדעת שהוגשו מטעמם. הצדדים אף הסכימו כי לנתבעת תינתן הזדמנות לתקן את הליקויים שימצא המהנדס שנהב, וכי התיקונים יהיו תחת פיקוחו.

כך נעשה ולאחר תיקון חלק מהליקויים לשביעות רצון התובעים והמהנדס שנהב, הגיש המהנדס חוות דעת שניה, אליה אתייחס בהרחבה בהמשך.

בדיון שהתקיים בפני הסכימו הצדדים כי יוגשו תצהירים מטעמם, אך לא ינוהלו חקירות נגדיות, אלא יוגשו סיכומים בכתב בלבד. גם כך נעשה, ועתה הגיעה העת להכריע במספר מועט של מחלוקות שנותרו בין הצדדים.

דיון והכרעה:

בחוות הדעת השניה שנערכה על ידי המהנדס שנהב הוא מצא כי הליקויים הבאים תוקנו: הרטיבות בחדר ההורים, שקיעת מרפסת השירות, והחלודה שבגדרות ובסורגים. יחד עם זאת נותרו שלושה ליקויים או נקודות מחלוקת הדורשות הכרעה. באלו אדון אחת לאחת.

מרפסת השירות:

המהנדס שנהב קבע בחוות דעתו הראשונה כי המרפסת מקורה באופן חלקי והיא בנויה בהתאם לתוכנית המכר וללא כל סטיה ממנה. חרף זאת הוא קבע כי:

"אכן מדובר בסידור שאינו מצוי ואינו מקובל בדירת מגורים. החשיפה לתנאי מזג אוויר מקשה על השימוש באזור הכביסה ואף ניתן לראות על מכונת הכביסה והייבוש של התובעים את השפעת החשיפה לקרינה (חלקי הפלסטיק שמתבלים מהר). השאלה (המשפטית) האם העובדה שהנתבעת עומדת בהתחייבויותיה על פי תוכנית המכר די בה, או שעליה לבנות לפי המקובל במקרים מעין אלו, צריכה להיבחן על ידי בית המשפט..."

הנתבעת טוענת כי המומחה חרג מסמכותו שכן היה עליו לבחון את ליקוי הבניה ולא להתייחס לתכנון עצמו. דין טענה זו להדחות, שכן השאלה אם תכנון מסוים מצוי או מקובל בתחום הבנייה נתון בהחלט לתחום מקצועיותו של המומחה, וגם המומחים מטעמם של שני הצדדים התייחסו לשאלה.